פסק-דין בתיק תא"מ 43114-02-12 - פסקדין

בפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרם בעקבות תאונת דרכים ביום 1/10/09.

העובדות בקצרה:

התובעת היא הבעלים והנהג ברכב מסוג מאזדה, מ.ר. 73-356-35 (להלן: "הרכב").

נתבעת מס' 2 היא הבעלים של רכב מסוג סקודה מ.ר.  מ-12-861 (להלן: "רכב הנתבעת")

נתבע מס' 1 הוא הנהג של רכב הנתבעת.

צד ג' 1 הינו הבעלים  והנהג של רכב מסוג יונדאי מ.ר. 54-932-66.

התובעת טוענת בכתב התביעה, כי ביום 1/10/09, בשעות הצהריים או סמוך לכך, בהיותה נוהגת ברח' זבולון בקרית אתא, הגיעה למעבר חצייה, בעודה נוהגת בנתיב השמאלי, עצרה את רכבה, נתנה זכות קדימה להולכי רגל אשר עברו במעבר חצייה, או אז, רכב הנתבעת אשר נסע אותה עת אחריה, לא שמר מרחק והתנגש בצדו האחורי של רכבה.

התובעת טענה, כי נגרמו נזקים לרכבה, הזמינה חוות דעת שמאית.

השמאי העריך את הנזק בסך של 7,085 ש"ח ובנוסף שכ"ט שמאי בסך 700 ש"ח ובסה"כ 6,718 ש"ח.

התובעת תמכה את כתב תביעתה גם באישור שניתן על ידי נתבע 1,  ולפיו הוא מודה שפגע ברכבה של התובעת מאחור, לאחר שזו נעצרה ונתנה זכות קדימה להולכי רגל ומאשר כי נגרם נזק קל לפגוש.

גרסת ההגנה:

הנתבעת טענה גם במישור הנזק, אך ביחס לאחריות, מאשרים הנתבעים בכתב ההגנה, כי רכב התובעת עצר לצורך מתן זכות קדימה להולכי רגל, רכב הנתבעת עצר עצירה מוחלטת מאחורי רכב התובעת, אך רכב שלישי הנהוג בידי הצד השלישי, לא שמר מרחק כדין, התנגש ברכב הנתבעת והדפו אל עבר רכב התובעת.

הנתבעים טוענים, כי אין אחריות עליהם והאחריות לתאונה והתרחשותה מוטלת על צד שלישי. עוד מוסיפים, כי הנזק נופח, כעולה מסעיפים 1 ו- 11 א' לכתב ההגנה.

הכרעה:

התובעת העידה בפני, כי עצרה לפני מעבר חצייה ונתנה זכות קדימה להולכי רגל, או אז הרגישה פגיעה. עדות זו לא נסתרה אלא קיבלה חיזוקים רבים, ביניהם האישור שנכתב על ידי נתבע מס' 1, כלה בעדי ההגנה שמאשרים כי אכן רכב התובעת נפגע עקב פגיעה מצד רכב הנתבעת.

המחלוקת בתיק זה היא לגבי הנסיבות שבהן רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת.

על פי הנתבעים, רכב צד ג' פגע ברכבם והדפו אל עבר רכב התובעת.

אתנחתא:

על פי נספח א' ו- א'1, אשר נכתבו על ידי נתבע מס' 1, הסיפור הוא בפשטות פגיעה שבוצעה בידי רכב הנתבעים ברכב התובעת. אין שם כל אזכור לגרסה המאוחרת, אם כי בשעות יותר מאוחרות וכאשר כל עדי ההגנה הגיעו לתחנת המשטרה, או אז הוסף נושא הרכב של הצד השלישי, הן בנספח א' ו- א'1 לכתב התביעה לא היה אזכור, לא מקרוב ולא מרחוק, לנושא רכב של הצד השלישי.